על עיקר וטפל במנהיגותו של בני גנץ


להפסיד בקרב אבל לנצח במלחמה.

מגיפה כמו כל מלחמה וכל משבר לאומי גדול, היא בית קברות לפוליטיקאים קטנים, הם לא שורדים. כיוון שמגיפה כזו דורשת תכונות מנהיגותיות של מהירות הכרעה וגמישות מחשבתית, במצב דינמי של אי וודאות מתמשך.

אבל התכונה הכי חשובה של מנהיג גדול במשבר כזה, היא היכולת שלו להבחין בין עיקר לטפל - לנווט בין אינספור גורמים, משפיעים ומושפעים, לזהות את הבעיה העיקרית, לגזור את הצעד האסטרטגי המנצח ולהשקיע בו את מירב האנרגיות והמאמצים. 

תפסיד בקרב - מורה הכלל העתיק - אבל תנצח במלחמה. מנהיג מדינה אמיתי, לא משקיע בזוטות, לא מעסיק את עצמו ואת המערכת בפעולות טקטיות שוליות. הוא מזהה את נקודת ההכרעה, מוצא את נקודת המפנה, שיכולה להפוך את המשוואה ולהוציא את המדינה מהמשבר.

בני גנץ היה צריך לפרגן לנתניהו על הזיהוי הנכון של החיסונים, כמוצא היחיד מן המשבר הזה ולהוקיר אותו על שלל הפעולות שהוא נקט כדי להביאם לישראל ולחסן את אזרחינו.

במקום זאת הרמטכ"ל לשעבר בוחר לעסוק בטפל.

ככה לא מנהיגים. ככה לא בוחרים ישר. בני.