מרידור וטרנר קובעים עובדה


חברותיי וחבריי לשירות המדינה,אם תמשיכו כמו חלק מכם, לטפח את הדימוי של שומרי הסף, המגינים על הציבור, מפני נבחריו ונציגיו,תהפכו לשחקנים פוליטיים ותמוטטו בכך את שירות המדינה. לא פחות.התייחסותי לריאיון של שאול מרידור וקרן טרנר בתכנית ׳עובדה׳ - באתר מידה https://bit.ly/3oe5INN

מרידור וטרנר קובעים עובדה.העובדה המרכזית ששבה והתבררה, בראיונות של מרידור וטרנר אצל אילנה דיין, היא כמה עמוק חדר האתוס הקלוקל של שומרי הסף, ככזה המערער על מושגי היסוד של הדמוקרטיה הקלאסית.בתקשורת, היסודות האלו נשכחו כבר מזמן. הפייק-אתוס של 'שומרי הסף' משרטט עולם שטוח, לפיו נבחרי הציבור הם כסילים ובורים ולעולם מונעים משיקולים זרים ואישיים, הנוגדים כביכול את טובת הציבור. הפקידות מנגד היא תמיד משכילה, נאורה ולעולם נטולת שיקולים אישיים או זרים. מאחורי מיצג השווא הזה, מסתתרת ההנחה כאילו 'מדיניות נכונה' ו'טובת הציבור' הם מושגים מוחלטים שיוצאים בפלט של דו"ח מעבדה. זו איננה אמת. אין מושגים יותר תלויים בהשקפת עולם מאשר שני אלו, והמנגנון הדמוקרטי נועד בדיוק בשביל לספק הכרעה לגביהם. 

חברותיי וחבריי לשירות המדינה. אם תמשיכו כמו חלק מכם, לטפח את הדימוי של שומרי הסף, לפיו אתם אבירי הצדק ומגיני הציבור מפני נבחרי הציבור, תהפכו בעינינו ובעיני הציבור הרחב לשחקנים פוליטיים ותמוטטו את שירות המדינה. לא פחות.הכלל היסודי שלא השתנה כבר מאות שנים במדע המדינה הוא, שנבחרי הציבור קובעים מדיניות והפקידות מיישמת. אפשר לשמוע בקולכם כמה אתם נעלבים מהגדרת תפקידכם כמיישמי מדיניות וחבל, כי זו זכות גדולה לשרת את הציבור וההגדרה הזו חיונית לחברה חפצת חירות. אפילו אפלטון, הבין בתקופה מאוחרת את העריצות המסוכנת הטמונה במודל "המלך הפילוסוף" שלו, זה נכון גם לאוליגרכיה מקצועית. 

בואו נחזור על הכללים הפשוטים: חיוני שהפקידות תחווה דעתה. חיוני באותה מידה שנבחר ציבור יקשיב לכל העמדות, כדי לקבל החלטה מושכלת לטובת הציבור. את ההחלטה רק הוא יקבל והפקידות תיישם.זו איננה פריבילגיה של פוליטיקאים, זו חובתם כמי שנושאים באחריות מול הציבור ונותנים עליה את הדין ביום הבוחר. דווקא על החובה הזו אנו חייבים להקפיד בחומרה, כיון שהיא  שומרת הסף של חירות האזרחים, של חירותם לקבוע את גורלם בעצמם, זוהי התמצית של המשטר הדמוקרטי.

למשרתי ציבור אמיתיים, יש ארבע אפשרויות בארגז הכלים שלהם: 1. להסכים עם השר וליישם. 2. לא להסכים ולנסות לשכנע  אותו בעמדתם ובכל מקרה ליישם. 3. לא להסכים ולהתפטר, במקרה שאינם מוכנים ליישם את ההחלטה. 4. להתמודד לכנסת ולהציע לציבור מדיניות אלטרנטיבית. כך למשל בחר החשב הכללי לשעבר ירון זליכה. מאז עזב את משרד האוצר הוא לא מפסיק לצעוק כנגד אותה מדיניות בלתי ראויה בעיניו והנה אחרי שנים הוא החליט באומץ, להעמיד אותה למבחן הציבור בקלפי. התחקיר של אילנה דיין, העלה שמרידור וטרנר בחרו באיחור-מה באפשרות השלישית. הם בחרו שלא ליישם מדיניות שאיננה נכונה בעיניהם. זו החלטה לגיטימית, שאף היה לה מקום של כבוד, אם הייתה מוצגת כעמדה אישית וערכית ולא  כמערערת את הלגיטימיות של מדיניות השר הנבחר. 

לצופים, לא היה קשה להבחין שמרידור היה חלוק על המדיניות התקציבית של כץ ונתניהו, להגדיל את הגירעון נוכח מצב החירום. במצב הזה את ההסבר ליחסו של ישראל כץ כלפי וכלפי טרנר, קיבלנו באותה תכנית משי באב"ד.באב"ד שהיה מנכ"ל האוצר (גם של מרידור), דיבר מניסיונו על שיטת המסמוס והטרפוד של פקידות. זו שמשתמשת במילים של טרנר-מרידור כמו 'דיון רציני' ו-'ללמוד לעומק', כדי לבטל דה פקטו החלטות שאינן מוסכמות עליהם. זו פרקטיקה מוכרת ובלתי נסבלת. בפרט שאחריה מגיע לדבריו שלב הטינוף על נבחרי הציבור. עם דפוסים מניפולטיביים כאלו אסור לאף שר במדינה מתוקנת להשלים. כץ לא השלים וטוב שכך.

שתי פנינים של טרנר-מרידור, מלמדות על המדרון העמוק והיהיר, בו מידרדרת חלק מהפקידות הבכירה שלנו:נתחיל ביהיר: טרנר מגלה רגישות אישית גדולה לכל ביטוי לא נעים שהופנה אליה או למרידור ואפילו מוחה דמעה, בו זמנית היא לא מהססת לבזות ברבים את פרופ' שמחון, פקיד בכיר שנקט עמדה מקצועית שונה משלה, ולכנות אותו משוגע. בכייף שלה היא אמרה "ג'ינג'י ומשוגע" כאילו שהיא מוסיפה איזו ראיה שמדובר במשוגע עם קבלות. את הרגישות לעצמך, תוך ביזוי של אחרים פגשנו כבר ב"פרשת משפטים בושה". היא לא מבשרת טובות.את עומק הכשל ביטא מרידור שנשאל על היותו משרת ציבור וקבע בפסקנות: "משרת ציבור יש לו שני כובעים, הוא עונה לשתי ישויות- לממשלה ולציבור". ההפרדה שעושה מרידור בין הממשלה לציבור, מספרת בתמצית את כל הסיפור כולו. בדמוקרטיה אמיתית את הציבור יכולים מרידור וטרנר לפגוש במהלך תפקידם, רק כשהם פוגשים את הממשלה, כל התנהגות אחרת מלמדת שהם למעשה שליטי ציבור ולא משרתיו.

והערה אישית לסיום: הייתי שם במשך שנתיים, בתפר שבין פקידים לשר מכהן. יותר מדויק שרה. אני מניח שהפקידות במשרד ההוא, תעיד שפעלתי מתוך שיתוף פעולה פורה ויחס מכבד וענייני. אבל תמיד המחויבות לציבור הייתה הגורם המכריע. והציבור - אפילו כשאני עצמי לא הסכמתי - ישב תמיד רק במקום אחד- בלשכת השרה.