הפריווילגיה להיות צודק


"המקום פה יפיפה אבל אם עוברים לצד השני רואים בעיקר עוני, הם מסכנים... יכול להיות שהם יוציאו כעסים, אולי על ידי פגיעה בגדר או שיבעירו צמיגים".
"אנחנו לא נהיה כאן כל הזמן, לא נוכל להיות פה, לתת מענה מידי כמו שאתם מצפים"
"באתם לגור במקום מאתגר... אין כאן מאבק על שטחי מדינה, כי גם הם תושבי המדינה."
"יש תופעה שהדשא של השכן ירוק יותר, זה קיים גם בין יישובים. המדינה צריכה ללכת להסדרה, לבתי קבע, כדי שלא יהיה מצב בו הדשא של השכן ירוק יותר".
"כמדינה לא פעלנו נכון בדברים האלה, צריך להשקיע במגזר הבדואי, צריך להשקיע בו המון, בתשתיות, בחינוך, במתנסים ובמרכזים, כך שהצעירים יהיו עסוקים שם ולא יסתובבו."

אוסף הציטוטים הזה מתוך דברי מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, פורסם אתמול על ידי Ishay Fridman במקור ראשון. אמנם כבר התרגלנו לשיח מהסוג הפרוגרסיבי והפוסט מודרני הזה אצל בכירים בצה"ל בשב"כ ובמערכות הביטחון, אבל כיוון שאמריקה בוערת בדיוק בגלל מדורות כאלו ואצלנו מינוי מפכ"ל המשטרה בפתח, שווה להתעכב על העניין.

**********
מפקד מחוז דרום של המשטרה רואה בעוני ובמסכנות של הבדואים תושבי הנגב, צידוק לאלימות המגזרית עד כדי מתן לגיטימציה. הוא אמנם עשה מבצע אכיפה לפני כמה ימים בביר הדאג' והוא גם ציין שמשטרת ישראל משמידה כל שבועיים עשרות חממות של סמים ועוצרת עברייני תנועה המסכנים את הנהגים, אבל הפעלת הכח הזו איננה אכיפת הצדק הראוי, בעיני מפקד מחוז דרום.
הצדק יגיע כשלפריוולגים לא יהיה דשא ירוק יותר מ'המסכנים' כהגדרתו, או לחלופין עד שישקיעו המון בדשא של המסכנים.

**********
יורם סופר מפקד מחוז דרום של המשטרה, לא אשם. גם שורת ראשי השב"כ ומפקדי צה"ל שמדברים בקול זהה, לא אשמים. הם בוגרי השיח הפוסט מודרני, שהחדיר את הרלטיביזם מבלי לשים לב לתודעה האישית והארגונית שלהם. ההפיכה של הסיפור העובדתי לסיפר-נרטיבי, שיבשה לחלוטין את כושר ההבחנה בין אמת לשקר ובין עוול לצדק. הם 'אנשי מקצוע' 'אובייקטיביים' ומבחינתם כל הנרטיבים שווים
יותר נכון כמעט כולם. נרטיב אחד בולט מעל כולם כראוי להגנה מקודשת כמעט- הנרטיב של המסכן והמדוכא.
הרוח הנוצרית שעדיין זורמת בעורקי המערב החילוני, מקדשת את העני והסובל, ומזהה זיהוי מוחלט בינו ובין הצדק. מנגד העשיר, החזק, חוטא בעצם הוויתו, והוא מצווה להגיש למסכן את הלחי השניה או בנוסח עכשווי יותר- את הברך.

**********
תורת המחולש הצודק מעצם היותו, נוסחה היטב במאה הקודמת בספר "מקוללים עלי אדמות", של הפסיכיאטר הצרפתי פראנץ פאנון. את דברי ההקדמה לספר כתב הפילוסוף סארטר ובה כתב "חיסול של אירופי משיג שתי ציפורים במכה אחת, הוא מחסל בו זמנית את המדכא ואת המדוכא: מה שנותר הוא אדם אחד מת ואדם אחד חופשי", הדברים הללו של סארטר הם האקדח מן המערכה הראשונה שבשבועות האחרונים לא מפסיק לירות בניו יורק ובלונדון.
כריעת הברך מול ביזת החנויות, שבירת הפסלים ושריפות המבנים היא פשיטת רגל מסוכנת של הציביליזציה המערבית, ערכי המודרנה, הרציונאליזם והחתירה לאמת אל עבר תרבות אלימה ופרימיטיבית.

**********
ישראל שלנו, כפי שהגדיר פרופ' אחמד עיד, מנהל מחלקה כירוגית בבי"ח הדסה בירושלים, בהשאת המשואה לפני שלוש שנים, היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, עבור בן מיעוטים. בניגוד לדברי מפקד המחוז, היא כזו גם עבור כל בדואי בנגב. היא כזו בגלל שהמדינה היהודית מעניקה שיוויון הזדמנויות לכל תושביה. בגלל שהיא חברה שואפת אמת וצדק.
והצדק הזה. אותו צדק בדיוק, הוא המקור ממנו צריך לשאוב מפקד המחוז הדרומי של המשטרה את הביטחון המוסרי להפעיל כח כנגד עברייני הנגב. זו הפעלת צדק.

*********
המערכת האימונולוגית של מפקד המחוז לא מזהה בכלל את הוירוס של השיח הזה, אבל הוא האיום הקיומי הכי גדול היום לחברה חופשית בישראל ובעולם, יותר מהקורונה. מהיכרותי עם השר החדש לביטחון פנים Amir Ohana - אמיר אוחנה, הוא יכול לזהות היטב את נזקי הנגיף ולתקן.

מי שמתריעה על כך כבר כמה שנים היא Candace Owens, השבוע היא עשתה זאת בבהירות רבה כשפנתה לקהילה האפרו-אמריקאית: "אל תגנו ואל תטפחו את הפושעים בחברה, אל תהפכו את הפושעים לקדושים מעונים".
מי שעוד לא שמע מומלץ בחום:

https://www.youtube.com/watch?v=EwIqIngFJ7I